החלטה בתיק בש"פ 8675/13

1.             לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 31.12.2013, או עד למתן פסק דין, בת"פ 6435-01-13, בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

רקע והליכים קודמים

2.             נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים, בו נטען כי בשנת 2012, הציג עצמו המשיב בפני אחרים כפעיל הג'יאהד האסלאמי, ואמר כי בכוונתו לפגוע במדינת ישראל. מעובדות האישום הראשון עולה, כי ביום 15.12.2012, נכנס המשיב ליישוב מי עמי (להלן: היישוב), לאחר שפרץ את גדר היישוב בעזרת "קאטר", כשברשותו בקבוק תבערה, אותו הוא ייצר מוקדם יותר באותו היום. המשיב הגיע לצובר גז שנמצא בתחומי היישוב, וגרם לדליפת גז בכך ששבר צינור שהיה מחובר לצובר הגז. בהמשך לכך, השליך המבקש את בקבוק התבערה שהיה ברשותו אל עבר צובר הגז, וכתוצאה מכך נוצר "מוקד בערה בסמוך לצובר הגז". בגין מעשים אלו, ייוחסו למשיב העבירות הבאות: ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; ניסיון הצתה, לפי סעיף 448 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ושתי עבירות היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

           במסגרתו של האישום השני, נטען כי ביום 21.11.2012, ייצר המשיב שני בקבוקי תבערה, והשליך אותם אל עבר גדר היישוב מי עמי. כתוצאה מהשלכת בקבוקי התבערה, "נוצר מוקד בערה בסמוך לגדר היישוב המוקפת בצמחיה ומרחק קצר מבתי היישוב ומרכבים שחנו במקום". בגין מעשה זה, יוחסו למשיב העבירות הבאות: ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; שתי עבירות של ניסיון הצתה, לפי סעיף 448 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. במסגרתה של הבקשה, פורטו הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. אשר לעילת המעצר נטען, כי טבען של העבירות המיוחסות למשיב ופוטנציאל הפגיעה הגלום בהן, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. עוד צוין, כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר עצמאית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) בצירוף סעיף 35(ב) לחוק המעצרים, הקובע כי עבירות בנשק הן בגדר עבירות ביטחון. המאשימה  עמדה בבקשתה על עברו הפלילי של המשיב, הכולל 14 הרשעות קודמות, ובין היתר, בגין עבירות רכוש, אלימות, בריחה ממשמר חוקי והפרת הוראה חוקית. עוד עולה מן הבקשה, כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, זמן קצר לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בן 27 חודשים, לאחר שהורשע בייצור ויידוי בקבוקי תבערה לעבר היישוב מי עמי, ובעת שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי למשך 20 חודשים. עוד הוסיפה המאשימה וטענה, כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב ינצל את שחרורו מהמעצר על מנת לשבש את הליכי משפטו, בכך שישפיע על עדים מקרב בני משפחתו שלא להעיד, לא יתייצב לדיונים ויתחמק מאימת הדין. לשיטתה של המאשימה, לנוכח חומרת העבירות ועילות המעצר הקיימות נגד המשיב, לא ניתן להגשים את תכליות המעצר באמצעות שחרור לחלופת מעצר.   

4.             ביום 17.2.2013, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע), על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בית המשפט המחוזי עיין בתיק החקירה וקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. בהמשך לכך, נדחו טענות המשיב בקשר לפגמים שנפלו בחקירתו, ונקבע כי ממילא אין בטענות אלו בכדי להשליך על העדויות והראיות החיצוניות שנאספו נגדו. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי בעניינו של המבקש מתקיימות עילות המעצר המבוססות על המסוכנות הנשקפת ממנו ועל החשש לשיבוש הליכי המשפט מצידו, וזאת בנוסף למספר עילות מעצר סטטוטוריות. לפיכך נקבע, כי לאור המסוכנות הנובעת מהעבירות המיוחסות למשיב, ובהתחשב בהרשעותיו הרבות בעבר, אין מקום לדון בחלופת מעצר. 

5.             משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, הוגשה בקשה ראשונה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, וביום 29.9.2013, הורה השופט צ' זילברטל על הארכת מעצרו של המשיבה בתשעים ימים, החל מיום 3.10.2013 (בש"פ 6368/13 מדינת ישראל נ' תאבת ג'בארין (29.9.2013)). בהחלטתו קבע השופט זילברטל, כי לנוכח עברו הפלילי של המשיב, המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, והעובדה שאלו בוצעו בעת שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה, נשקפת ממנו מסוכנות מופלגת. עוד נאמר בהחלטה, כי על אף שמשפטו של המשיב מצריך קביעתם של ימי דיונים רבים, דומה כי במידה שייקבעו ימי דיונים מלאים "ניתן יהיה לסיים את המשפט, או למצער לקדמו בצורה משמעותית, במהלך הארכת המעצר הנוכחית". בית המשפט סמך את ידיו על קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה מסוכנותו של המשיב אינה ניתנה לאיון באמצעות חלופת מעצר, וזאת בעיקר בהתחשב בעברו הפלילי. על יסוד הדברים הללו, קבע בית המשפט כי בשלב זה "'נקודת האיזון' עדיין לא נעה בצורה ממשית לעבר בחינת אפשרות של שחרור ממעצר".

הבקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים

6.             בבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים ובדיון שהתקיים לפניי, תוארה השתלשלות העניינים בתיק העיקרי. מסתבר, כי מאז ההחלטה בדבר הארכת המעצר הראשונה של המשיב התקיימו חמש ישיבות, במהלכן נשמעו עדויותיהם של שישה מעדי התביעה. עוד עולה, כי מתחילת משפטו של המשיב, נשמעו 13 מתוך 44 עדי התביעה על פני 14 ישיבות, וכבר עתה נקבעו 13 ימי דיונים נוספים, כאשר 11 מתוכם ייערכו במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. במהלך הדיון, מסרה עו"ד לינור בן אוליאל, באת-כוחה של המבקשת, כי מועדי הדיונים נקבעו "בתקווה שמועדים אלה יביאו לסיום התיק". נטען בנוסף, כי ניתן ללמוד על מסוכנותו הרבה של המשיב מכך שמיוחסות לו עבירות שעניינן ייצור ויידוי של בקבוקי תבערה, וזאת בשני מקרים שונים. עוד טענה המבקשת, כי נגד המשיב קמה עילת מעצר סטטוטורית, שעניינה ביצוע עבירות ביטחון, וכן עילת מעצר המבוססת על החשש מפני שיבוש הליכי המשפט. המבקשת הוסיפה וטענה, כי עברו הפלילי המכביד של המשיב, ובעיקר הרשעותיו בעבירות דומות לאלו המיוחסות לו בכתב האישום, מלמדים שלא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר.

תגובת המשיב

7.             בדיון שנערך לפניי התנגד המשיב, באמצעות בא-כוחו עו"ד חיים יצחקי, לבקשה להארכת מעצרו. נטען, כי החשש מפני שיבוש הליכי משפט כוון לאפשרות שהמשיב ישפיע על עדים אותם הוא מכיר מאום אל פאחם. משסיימו עדים אלו את עדותם, ועדי התביעה הנותרים הם שוטרים וחוקרי שב"כ, אין עוד חשש שהמשיב יוכל לשבש את הליכי משפטו באמצעות השפעה על עדים. בנוסף, טען עו"ד יצחקי, כי שבמידה שתאושר בקשת הארכת המעצר הנוכחית, ימצא המשיב במעצר כשנה וארבעה חודשים, ומדובר בתקופה הדומה במשכה לרף התחתון של מתחם הענישה ההולם את העבירות שיוחסו למשיב. עוד ציין עו"ד יצחקי, כי המשפט בתיק העיקרי מתנהל, גם לשיטתו, באופן יעיל, אך להערכתו, לנוכח מספר הישיבות הנדרשות בתיק זה, המשפט לא יסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

דיון והכרעה

8.             הלכה היא כי במסגרתו של הליך להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות, וחזקת החפות ממנה הוא נהנה בטרם הורשע, לבין האינטרס להבטחת שלום הציבור וביטחונו, ולהגנה על תקינותו של ההליך המשפטי (בש"פ 8619/13 מדינת ישראל נ' פלוני (8.1.2014); בש"פ 3344/13 מדינת ישראל נ' קראוט (30.5.2013); בש"פ 6452/13 מדינת ישראל נ' מגידיש (29.10.2013)). 

           במסגרתו של האיזון, על בית המשפט להתחשב במגוון שיקולים סותרים. מחד גיסא, יש להביא בחשבון את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כפי שזו נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען; את עברו הפלילי של הנאשם; את החשש מפני שיבוש הליכי משפט; ואת החשש מפני הימלטותו של הנאשם מהדין. מנגד, יש להתחשב בעוצמת הפגיעה בחירותו של הנאשם, המושפעת ממשך התקופה בה הוא מצוי במעצר, ומקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו. בהקשר זה נקבע, כי ככל שקצב התנהלות ההליכים אינו מספק, כך תנוע המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ' אוחיון (3.6.2013);  בש"פ 6551/13 מדינת ישראל נ' אלקרינאווי (30.10.2013); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (26.6.2012)).

9.             בענייננו, מיוחסות למשיב עבירות חמורות, קרי: ייצור מספר בקבוקי תבערה, והשלכתם לעבר מוקדים שונים ביישוב מי עמי. זאת, לכאורה, על רקע השתייכותו לארגון הג'יאהד האסלאמי, ומתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה. כתוצאה ממעשיו של המשיב, פרצו שריפות בקרבתם של בתי התושבים ביישוב, וכן בקרבת מצבור גז שנמצא במקום. אין צריך לומר, כי בנקל מעשיו של המשיב היו יכולים להסתיים בתוצאה הרסנית וקטלנית הרבה יותר. זאת ועוד, המעשים המיוחסים למשיב בוצעו שעה שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי, ולאחר שהמשיב סיים זה לא מכבר לרצות עונש מאסר בפועל, בגין הרשעה בזריקת בקבוקי תבערה אל עבר היישוב מי עמי. בנסיבות אלו, אין ניתן לחלוק כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב, בשים לב לטיבן של העבירות המיוחסות לו, מצויה ברף הגבוה, והוא מהווה סיכון לביטחונו של הציבור בכללותו, ובפרט לשלומם וביטחונם של תושבי היישוב מי עמי. מסוכנותו של המשיב מתחזקת לנוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל 14 הרשעות קודמות - ובכלל זה בעבירות אלימות ורכוש, בגינן הוטלו על המשיב מספר עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, והופעלו עונשי מאסר על-תנאי שהושתו עליו בעבר. אם לא די במסוכנות הנשקפת מעצם מעשיו של המשיב, הרי שבעניינו גם מתקיימת חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) בצירוף סעיף 35(ב) לחוק המעצרים. בנסיבות אלה, אין צורך להידרש לטענותיו של עו"ד יצחקי בנוגע לעילת המעצר שעניינה החשש לשיבוש הליכי משפט.

10.          אכן, המשיב מצוי במעצר מיום 4.12.2012, וזוהי הבקשה השנייה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. ואולם, כפי שגם עולה מדבריו של עו"ד יצחקי עצמו, משפטו של המשיב מתנהל בקצב משביע רצון, ועד כה נשמעו 13 מתוך 44 עדי התביעה. נקבעו על-ידי בית משפט קמא 13 מועדים נוספים לשמיעת עדים, שמרביתם יעידו בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, ויש לקוות כי די יהיה בהארכה הנוכחית, על מנת להביא את המשפט לידי סיומו.

11.          בנסיבות אלו, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 31.12.2013, או עד למתן פסק דין, בת"פ 6435-01-13, בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏י"א בשבט התשע"ד (‏12.1.2014).